"כסא הכבוד, כסא הכבוד"
 10 אינץ' x 22 אינץ' x 3 אינץ'
 דיו, צבע שמן על בד פשתן
 המונח העברי ",כסא הכבוד" "כסא הכבוד", "כסא הכבוד" מופיע בכל הספרות הרבנית. לפי מה שאנו עשויים להבין, כס המלכות הזה הוא רוחני במהותו, ומתייחס לצורה כלשהי של מקדש אלוהי או חצר שמימית.
 מיסטיקה יהודית רבה מבוססת על חזון הכסא והמרכבה של יחזקאל מהפרק הראשון של ספר יחזקאל. ר' אריה קפלן, בפירושו לספר יצירה, "ספר התהוות", טקסט יסוד על הקבלה, אומר כי ה'קיש' הכבוד מסמל את יחסי הגומלין הרחמנים של הבורא עם האנושות, כאשר האנושות היא אותנטית לגבי פיוס אמיתי של פעולות מחוץ לגבולות. זה המקום של "תשובה", או "השיבה" על מנת להתיישר מחדש עם מקור הנשמה האמיתי.
 המתכון שהטילו חז"ל לקאנון התפילות היהודיות להתחנן לכפרה הוא הפסוק משמות ל"ד:6,7,
 "אדוני! אדוני! אלוהים, רחום וחנון, איטי לכעס, שופע חסד ונאמנות, נותן חסד לדור האלף, סולח לעוונות, לעבירה ולחטא".
 הפסוק המובהק הזה ידוע בתור "שלוש עשרה תכונות הרחמים האלוהיות". כפי שבני ישראל קיבלו כפרה על הפרתם ב"חטא עגל הזהב", כך גם במשך כל הדורות, מזמרים דברים אלו כדי לקבל כפרה. מילים אלו מהוות את המוקד העיקרי של התפילות ביום הכיפורים, יום הכיפורים.
 הצבע הכחול משמש לעתים קרובות בספרות הרבנית של המדרש כדי לסמל את כישת הכבוד. ביצירה זו, הכחולים והלבנים התחתונים מייצגים את עליית האנושות לעבר הפיוס האלוהי. הכחולים והלבנים העליונים מייצגים את ההיבטים של האלוהי שהם לגמרי מחוץ להישג ידם של הבנה אנושית, כמו גם את הרצון האלוהי לקיים אינטראקציה עם האנושות והתנועה הפעילה "לרדת" ו"לשבת" על כס הכבוד. השביל הלבן הטהור של הטקסט השחור המכיל את הפסוק משמות מייצג את 'קיש הכבוד' הזה, מקום המפגש של האנושות עם האלוהי.