ג'יימי שיר

"אם השמים היו קלף והיערות קולמוסים, אם כל האוקיינוסים היו דיו, כמו גם כל המים שנאספו, אם כל תושבי כדור הארץ היו סופרים ומזהיבים של סימנים הרלדיים, לא ניתן היה לתאר מספיק את גדולתו הנצחית של אלוהים. ”

הציטוט לעיל הוא מתוך ליטורגיית הלל עברית שנכתבה במאה ה-11. אני לא חושב שזה נועד להרתיע אדם מלנסות לתאר את גדולתו של אלוהים, כי זה מתאר את גדולתו של אלוהים. מה שהוא מבטא הוא שהניסיון לעשות זאת לעולם לא יכול היה להסתיים בנפרד או ביחד כי אלוהים הוא אינסופי בגדולתו.

המטרות בעבודתי הן לא ללכוד שום מהות או לעשות שום סיכום גדול בצורת האותיות. במקום זאת, המטרות שלי בעבודתי הן לחשב את העולם כבריאה המשקפת בורא ולספר על יופיו, החן והתהילה שלו בכל האמצעים האפשריים. המטלה מתמשכת ולא נגמרת.

הערך אינו שוכן בעבודה שהושלמה כמו בתהליך עצמו. הפיכת חומרי גלם ליצירת אמנות חשובה היא משמעותית אך משנית לטרנספורמציה שאמורה להיות עליי. תוך כדי העבודה שאני עושה, אני שואף להפוך לאדם טוב יותר, מבין יותר ורגיש יותר לעולם הסובב אותי ולצרכים של אחרים.

באמצעות למדנות ודיוק, אני מחויב להעביר את המורשת של עמי לדורות הבאים. באחריות עצומה ובכבוד רב אני ניגש לעבודתי. תמיד הייתי מוקסם מצורת האותיות העברית, אבל ההשתתפות בהפגנה של סופר לפני עשרים שנה השפיעה מאוד על בחירת הקריירה שלי. אני מחויב לחינוך באמצעות העברת ערכים המתבטאים בעבודתי ועל ידי הוראת אמנויות הכתב.

תפקידו של סופר אינו מרומם ומוגבל לכמה נבחרים. זה טבוע בתכונה הבסיסית של החיפוש האנושי להתקדם. מאז שחר ההיסטוריה האנושית, פעולת התקשורת באמצעות דיבור ותסריט מילאה תפקיד מרכזי בקטגוריית האדם בנפרד. שפה באמצעות דיבור וכתב הם מרכיבים בסיסיים בהתפתחות האדם. רק דרך ההיבטים הללו אפשר להתחיל להתקרב לרוחניות.

בזמנים הנוכחיים, חשוב לבני כל הדתות להתבטא בצורה יצירתית ולהציג או לבצע את עבודתם בפומבי. בכך יימצא בסיס משותף לכל האנשים. התפילה שלי היא שנתעלה מעבר לצורך של סובלנות, כבוד הדדי והערכה בין-תרבותית ונתחיל לפקוד את תחום הקסם, כי כולנו משפחה בתוך עמים, וכל האנשים נבראו בצלם אלוהים.