אמנם סופר שלנו לא עוזב את הונג קונג עד הערב, אבל אתמול בערב סיימנו את פגישות הכתיבה האחרונות. מאז אמצע השבוע שעבר, יותר ממאתיים איש הגיעו למקדש UJC והזמינו את סופר ג'יימי שיר לכתוב את ספר התורה שלנו בשמם - כמעט מאה הגיעו ביום ראשון בלבד. החברים שכתבו עם ג'יימי ייצגו את מכלול המגוון של הקהילה שלנו. כתבו חברינו הבכירים ביותר. תינוקות שוללו לתת לג'יימי את הנוצה שלו. המייסדים שלנו כתבו.

החברים החדשים ביותר שלנו כתבו. בכל פעם שמשפחה עלתה לשולחן הכתיבה של ג'יימי זה היה רגע של סיני - מתן תורה, מתן תורה בזעיר אנפין.

בעוד שהנוהל בו פעלנו עם כל אדם שבא לכתוב היה דומה, כל אחת מהעליות הללו לסיני הייתה שונה. הרבנים אומרים שלתורה יש שבעים פנים, אבל במציאות יש לתורה הרבה יותר פנים מזה. אני יודע כי ראיתי את פלא התורה משתקף בעיני רבים כל כך מכם. פניך זוהרו בבהירות וייחודית באור המשתקף של תורה.

אנשים רבים הזילו דמעות כשהם צפו בג'יימי כותב. במהלך פגישה אחת, חבר שאל אותי: "האם אנחנו אמורים להיות בשקט כזה, או שזה פשוט קורה?" זה רק קרה. אנשים ידעו בעצמותיהם שהם עדים להתגלגלות של אירוע קדוש. הם ידעו שהם על אדמת קודש והיראה אילצה אותם לפסוע בזהירות וביראת כבוד.

במהלך השעות שצפיתי בג'יימי כותב התחלתי לדמיין אותו כאורג. שולחן הכתיבה שלו הפך לנול והנוצה שלו הייתה המעבורת. כשכל אדם עמד לצד ג'יימי ורכן פנימה כדי להתפעל מעבודתו, ערב הקהילה שלנו ועיוות התורה חוברו יחדיו במארג הדוק וחזק. התורה והקהל הם עכשיו דבר אחד - הבד הארוג דק של הקדושה.

במרכז השליו של האקט יון במהלך השבוע האחרון עמד ג'יימי שיר.

צפיתי בו עובד בעבר והתפעלתי מעוצמת הקוואנה שלו, תשומת הלב/הכוונה הקדושה שהוא מביא לעבודתו. הפעם העמדנו את הקוואנה שלו למבחן. לא משנה כמה אנשים היו בחדר, לא משנה כמה פעוט התפתל ממש מעבר לכתפו השמאלית, כתב ג'יימי בשלווה ובדייקנות. בזו אחר זו זרמו האותיות היפות והקדושות מהנוצה כאילו תמיד חיו בתוכו, מוכנות להגיח. ההערצה שלי אליו, שכבר הייתה גדולה, גדלה מאוד ואני מעריך מאוד את כל מה שהוא עושה כדי שהפרויקט הזה יצליח.

הימים האלה היו כל כך עשירים שאני יכול לתת לכם רק את הטעימה הקטנה ביותר של איך זה היה לבלות כל כך הרבה זמן בצפייה בספר התורה החדש שלנו שמתקיים. אם זה לא נראה כבר, אציין זאת במפורש: בעוד ארבע עשרה שנים ברבנות, אין דבר שאני יותר גאה בו מאשר להיות חלק מהפרויקט התורני הזה. בין אם זו השנה הראשונה שלך כחלק מה-UJC או ה-20 שלך, אני מקווה שגם אתה מרגיש את הגאווה הזו. הרווחת את זה.

כל הברכות הרב זמק